‘ Montoya after Vermeer ’. Manuel G. Montoya

‘Montoya after Vermeer’. מנואל ג. מונטויה

העתק של יצירה של ורמיר מאת מנואל גרסיה מונטויה

25 יצירות של ורמיר.

מנואל גרסיה מונטויה (1938-2009) היה צייר ממדריד בעל יצירה פורה מאוד. זו נקטעה ברגע מסוים בחייו, כדי שיוכל לפתוח בפרויקט אישי ומלהיב זה עבורו: לשחזר את 25 יצירותיו האהובות של הצייר שהטביע בו את החותם העמוק ביותר – יוהנס ורמיר.

ורמיר, המכונה "אמן האור", נחשב בעיני המומחים לדמות הגדולה של המאה ה-17 ההולנדית. אמן הבולט בנושאיו, בעוצמת הקומפוזיציות שלו ובצבעיו הבהירים והזוהרים. משום כך ורמיר הוא, ללא ספק, מן הציירים ההולנדים המפורסמים והנערצים ביותר בתולדות האמנות.

בציור של מונטויה יש סימנים ברורים להערצה הגדולה שחש כלפי יוהנס ורמיר. משוך אל השלווה והאור שבציוריו, להנאתו האישית וכמעט כמשחק, יצר העתק ראשון. התחושה שחווה דחפה אותו להמשיך בהעתקים נוספים, ובמשך שנים, לסירוגין עם עבודותיו שלו, צבר עד ארבעה־עשר העתקים של המאסטר ההולנדי, שליוו אותו, עטופים בקפידה, בנסיעותיו. הוא מעולם לא נפרד מהם.

ערוץ הקשר היחיד הזמין הוא האתר הרשמי של האוסף, שבו אפשר למצוא פרטים וכרטיסי מידע על ההעתקים ועל המקורות. כמו כן אפשר לבקש שם מידע נוסף על מכירת הציורים, שימורם והצגתם.

יוהנס ורמיר (דלפט, 1632-1675) הותיר במותו קטלוג של כשלושים יצירות ידועות בלבד – מספר קטן במיוחד בהשוואה לאמנים גדולים אחרים בני תקופתו – דבר שהפך כל אחד מציוריו למושא למחקר קפדני ולפריט נחשק בעיני המוזיאונים הגדולים בעולם. הטכניקה שלו, המאופיינת בשימוש בקמרה אובסקורה לחקר השפעת האור הטבעי על פנים ביתיים, ובפלטה שבה שולטים הכחולים של אבן הלזורית והצהובים, ממקמת את ורמיר כנציג הבולט ביותר של מה שמכונה תור הזהב של הציור ההולנדי, לצד רמברנדט ופרנס האלס.

המנהג להעתיק את המאסטרים הגדולים כתרגיל לימודי וכצורה של דיאלוג אינטימי עם המסורת הציורית הוא בעל היסטוריה ארוכה בהכשרתם של ציירים, מן האקדמיות הקלאסיות ועד אמני המאה ה-20 כמו פרנסיס בייקון או פיקאסו, שפירשו מחדש באופן שיטתי יצירות של ולאסקס או של דלקרואה. אולם המקרה של מנואל גרסיה מונטויה ייחודי באופיו האישי והלא־מקצועי במובהק: ארבעה־עשר העתקים שנצברו לאורך שנים, לסירוגין עם יצירתו שלו, ונשמרו כמלווים קבועים בנסיעותיו, מעידים על יחס ליצירתו של ורמיר הקרוב יותר להתמסרות פרטית מאשר לתרגיל אקדמי – ודווקא האופי האינטימי הזה הופך את האוסף לעדות ייחודית בתוך התופעה הרחבה בהרבה של ההעתק כמחווה למאסטרים הגדולים בתולדות האמנות. הקשר האישי כל כך מסביר גם מדוע, מעבר לערכו כתרגיל ציורי, האוסף שכינס מונטויה נשמר כיום כמכלול אחיד, מתועד ומקוטלג, במקום להתפזר כסקיצות סדנה פשוטות.

פורסם במקור בספרדית ב-Arte.News: ‘ Montoya after Vermeer ’. Manuel G. Montoya